דפוסי חשיפה לגילוי עריות


אופן הגילוי והגיל בזמן ביצועו
הסודיות היא חלק אינטגרלי מההתעללות מינית. הסוד הוא שמאפשר את ההתעללות והוא גם המשמר את הימשכות הפגיעה ומונע את הפסקתה. נפגעי התעללות מינית בילדות הבוחרים לגלות את סודם, עושים זאת באופנים שונים ובגילאים שונים. קיימות שתי דרכים עיקריות לגלות את הסוד: גילוי מכוון, שבו קורבן ההתעללות מחליט באופן מודע לגלות את סודו לאדם אחר. הדרך השניה היא גילוי מקרי, בו מחצין קורבן ההתעללות בהתנהגותו את הטראומה המינית באופן לא מודע. הגילוי המקרי מאפיין ילדים.
מחקר (1991) שבדק את תהליך גילוי ההתעללות המינית בקרב 630 ילדים ומתבגרים בגילאי 3-17, הראה כי 74% מהם גילו את הדבר באופן מקרי, לכאורה ללא מאמץ מחושב ומודע. גילוי מכוון קשור באופן מובהק למתבגרים.
נתונים מחקריים לגבי גיל הגילוי מצביעים על אפשרות שרבים כלל אינם מגלים את הדבר אפילו בבגרותם. מחקרי שכיחות האומדים את שיעור המבוגרים, שעברו התעללות מציינים שכ- 40% מתוך המדווחים לא סיפרו זאת מעולם. מנתונים של מרכז סיוע משנת 2004 עולה כי 20% מהפונות פנו רק 10 שנים ויותר לאחר הפגיעה (17% - תוך שבוע; 13% תוך חודש).
 

התגובה לגילוי
התגובה שהילדה מעריכה כי תקבל בעקבות גילוי הסוד, היא שמשפיעה באופן משמעותי על ההחלטה לחשוף את סודה. במחקר (1994) שנערך בקרב בוגרות שהיו קורבן להתעללות מינית בילדותן, נבדקו תגובות לגילוי. במחקר נבדקו 228 נבדקות בטווח גילאים הנע בין 18-73:
ככל הגילוי התרחש בגיל צעיר יותר כך התגובה הייתה פחות תומכת; תגובת ההורים נמצאה כבעלת התמיכה הנמוכה ביותר בהשוואה לדמויות אחרות להן סופר הסוד.
במחקר אחר נמצא שעצם הגילוי עצמו לא הפחית את השפעות ההתעללות, אלא רק אם התמיכה הייתה חיובית. כלומר מה שניבא הסתגלות טובה יותר הייתה התגובה לגילוי ולא גיל הגילוי.
 

חשיבות הגילוי לאדם אחר
גם אם ההתעללות פסקה, כל עוד נשמר הסוד, דפוס היחסים עם התוקף נשאר כשהיה. שבירת הסוד מהווה אפוא פריצת דרך. היא מאפשרת לניצול להיפרד מהדמות המופנמת של התוקף ולזכות בחופש פסיכולוגי. הגילוי מבטא מעבר משמירה על המתעלל להתחלת שמירה ודאגה על עצמו.
הרמן: "העימות בין הרצון להכחיש מעשים נוראיים ובין הרצון להכריז עליהם בקול רם, הוא דיאלקטיקה מרכזית של הטראומה הנפשית. בני האדם שנעשו בהם מעשי זוועה מספרים פעמים רבות את סיפוריהם בדרך רגשית מאוד, סותרת ומקוטעת, החותרת תחת אמינותם ומשרתת באופן זה את שני הצווים: סיפור האמת ושמירת הסודיות". הבחירה לגלות את הסוד היא ההופכת את הנפגע מקורבן לניצול.

סיבות לדיווח או אי דיווח על גילוי עריות
תקיפה מינית בילדים הנה תופעה מאוד לא מדווחת. למבוגרים רבים קשה להאמין שתקיפה מינית קיימת. זה מפחיד ומאיים, מעורר חוסר אונים ורגשי אשם. קל יותר להאמין לילד, כאשר הוא מדווח, כי נתקף על ידי אדם זר. בנוסף ישנן סיבות נוספות לדיווח הנמוך:
גורמים תוך אישיים
תחושת אשמה (גם תחושת האשמה כמספקת לילד שליטה).
תחושת חוסר אונים
אידיאליזציה ותחושת מיוחדות, לעיתים ילדים נהנים מחלקים מסוימים בתקיפה – מהקרבה הפיזית, מתשומת הלב וממתנות.
הסתגלות להתעללות (כדי לשרוד הוא מסתגל למצב הטראומטי ומעמיד פנים שחייו נורמלים).
דיסוציאציה, התוקף מנסה ליצור הקשר המבטל את המציאות החיצונית של ההתעללות המינית הנמשכת, תוך אקט ההתעללות. ההתעללות מתרחשת בדממה, ללא קשר עין או בחשיכה מוחלטת ווילונות מוסטים.התוקפים מנסים להכחיש כל היבט אמיתי של יחסים בינם לבין הקורבן.
קושי לתת אמון באחרים
התקשרות רגשית לתוקף
ילדים מאוד צעירים לא תמיד מבינים מה שקרה. לעיתים הם מבולבלים, לעיתים מערכת המושגים שלהם מצומצמת.
קושי לשאת את כובד הסוד
הצלחה בשדות אחרים
דאגה לילדים אחרים שעלולים להיפגע
גורמים משפחתיים
נאמנות מתוך מחויבות ותלות במבוגר
נורמות משפחתיות של ציות ללא תנאי למבוגר
פחד מהרס המשפחה
אוירה של טאבו על נושאים מיניים
פחד מגינוי והאשמה משפחתיים, הילדה מפחדת שהתוקף ייפגע במשהו קרוב ואהוב.
גורמים חברתיים
דחיה חברתית של קורבנות וטאבו חברתי כנגד חשיפה של ניצול מיני של ילדים
סטיגמה חברתית על קורבנות תקיפה מינית
חוסר אמון בתהליך המשפטי וביעילותו
הד תקשורתי נרחב למקרי התעללות
 
כמובן שיש לקחת בחשבון גורמים נוספים כגון: משך ההתעללות, מידת האלימות או האיום לאלימות, סוג המגע המיני, הפרש הגילאים בין הקורבן לתוקף, מידת ההקרבה המשפחתית שבין הקורבן והמתעלל, העדר דמויות הוריות מגוננות ומידת הסודיות שאפפה את הנפגע. הגורמים שמשפיעים על חומרת הנזק:
מספר הפעמים שקוימו יחסים, ולאורך איזו תקופה הם נמשכו; גיל הבת בתחילת היחסים; חומרת האינססט – אלו סוגי מגע ולאיזו דרגה הגיעו; שימוש בכוח או איומים פיזיים; מי ידע ומה היו תגובותיהם; איך נפסק – האם היו הליכים משפטיים, ואם כן האם הבת נאלצה להעיד נגד אביה; האם התפרקה המשפחה בעקבות הגילוי.
 
נערות
נערה שמוצאת מהבית בעקבות הגילוי עלולה להשאר בתחושה קשה שנעשה לה עוול נוסף והיא נענשת על מעשי האב או על כך שספרה, וכך תגבר עוינותה לעולם המבוגרים, וכן תחושת היותה בודדה בעולם; או שהצעד ייחזק את אמונתה שהיא אשמה ועל כן ראויה לעונש. היציאה מהבית למקום חדש, במיוחד לילדה עם חרדת פרידה ועם תחושת אחריות על הנעשה בבית, היא כמובן קשה כשלעצמה. מאידך זה עשוי לאפשר לה להכיר דמויות מטפלות שונות מהוריה, ולהתנסות ביצירת קשר עימן – וכן עם דמויות חדשות מקבוצת השווים, כולל נערות שעברו חוויות דומות לשלה ויהוו מעין קבוצת תמיכה זו לזו.
מלבד היותן של נערות במצוקה קורבנות של התעללות מינית בתוך המשפחה ושל תקיפות מיניות ע"י מכרים שאינם בני משפחה, או ע"י זרים, מגיעות רבות מן הנערות מרקע משפחתי מזניח פיזית ו/או רגשית, ממשפחות המאופיינות בקשיים משמעותיים במערך המשפחתי.
נערות אלו מאופיינות כסובלות מהפרעת לחץ פוסט טראומטית או מהפרעת לחץ פוסט טראומטית מורכבת, לעיתים גם מצבי גבול פסיכיאטרים. כמו כן, מאופיינות נערות אלו בבעיות זהות ודימוי עצמי ובמוקד שליטה חיצוני. כמו כן, בנות גילן עוסקות הנערות בסוגיות זהות על רקע נורמטיבי של גיל ההתבגרות.
על רקע זה, מאפייני התפקוד של נערות אלו כוללים:
שוטטות ו/או בריחה מהבית
התחברות לקבוצות שוליים
ניצנים של דפוסי עברינות (גניבות – מרד נגד סמכות; שקרים – אסור לספר מה שקורה בבית)
שימוש בחומרים פסיכואקטיביים
נשירה ממסגרות חינוך
יצירת קשרים זוגיים "מפצים"
ניסיונות אובדניים
פציעה עצמית
בעיות שינה ויקיצה
לרוב הנערות, הקשר עם המטפלת אינו הקשר הטיפולי ראשוני, והן בדרך כלל שבעות אכזבות מקשרים טיפוליים קודמים, ולעיתים למדו שלא לתת אמון במגורים מטפלים.
 
מחקרים רבים קובעים שאחוז גבוה ביותר (מעל 80%) מהמכורים לסמים דווחו על היסטוריה של התעללות מינית או הזנחה בילדות. היסטוריה של התעללות מינית דווחה על ידי רבים כגורם סיכון גבוה: הפרעות אכילה, התנהגות מינית, שימוש בחומרים ממכרים. מחקר אחר מראה שנערים ונערות שדיווחו על היסטוריה של התעללות מינית הן בסיכון גבוה יותר להתאבדות, הפרעות אכילה, הריונות ושימוש בסמים.
הסמים מאפשרים: מצבים דיסוציאטיביים, תחושה של אופוריה, מרגישה שייכת ולא אאוטסיידרית, מרגישה נורמלית.
 
למה לנערות קשה לספר?
·         בני נוער, מחוייבים בדרך כלל למסגרת נוקשה, ולא פעם נערה אינה יכולה להתחמק מהנער שפגע בה משום, שהם לומדים באותו בית ספר. דברים אלו תורמים לתחושת המלכוד של האישה.
·         נשים צעירות סבורות שפנייה לעזרת מבוגרים לא תועיל.
היסוס זה יכול לנבוע מהשאיפה החזקה לעצמאות שיש לנערות צעירות.
 
חובת דיווח
סעיף מיוחד בחוק העונשין (תיקון מס' 26) התש"ן – 1989 מחייב דיווח על עבירות הקשורות לאלימות מינית כלפי קטינים:
"היה לאדם ייסוד סביר לחשוב, כי זה מקרוב נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, חובה על האדם לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה".
כמו כן, ילדים מוגנים על ידי חוק מיוחד – "החוק לתיקון דיני ראיות (הגנת ילדים) 1955". לפי החוק החקירה תתבצע על ידי אנשי טיפול אשר אינם אנשי משטרה.
נתונים על חובת דיווח:
מאז חקיקת החוק, עלה שיעור הדיווח בעשרות אחוזים. חובת דיווח הוא חריג משפטי, מכיוון שזהו המקרה היחיד שבו האזרח נדרש להיות אקטיבי, וההוראה היא לא רק מניעתי. חקיקת החוק התאפשרה בעקבות מוות של ילדה בת 3, לאחר שעברה התעללות קשה מצד הדוד, והסתבר שהסביבה ידעה ולא פעלה.
שימו לב לניסוח –
"ייסוד סביר להניח" – לא צריך לדעת; קטינים לא חייבים לדווח; בתוך מערכת החינוך קיימת חובת דיווח, גם אם העבירה נעשתה ע"י קטין ולא ע"י האחראי
תהליך הפנייה– ניתן לפנות לפקידת סעד או למשטרה. במידה ותהיה פניה למשטרה, הם ייפנו לפקידת סעד. כאשר הדיווח הוא אנונימי, לדיווח יהיה משקל פחות.
הצעות לתיקון החוק:
לכלול ברשימת אנשי המקצוע אנשי דת ועו"ד
להחיל עבירות מין גם כאשר התוקף הוא קטין
גיל האחריות הפלילית הוא 12. כרגע לא ברור מה סטטוס של חובת הדיווח, כאשר התוקף הוא קטן מ-12.
להקים מוקד מידע ארצי ושירות ארצי, שייקל על הדיווח.
 
דילמות עם מערכת החוק:
איבוד שליטה על התהליך; צו איסור פרסום שלעיתים עדיין מאפשר זיהוי של הנפגעת; פקידת הסעד נפגשת עם הנפגעת, כאשר הסיפור שלה עדיין מקוטע ולא רציף; השפה השלטת במשפט היא שפה של היגיון; ההליך המשפטי הוא ארוך ביותר, ויכול להימשך כמספר שנים; פעמים רבות יש החרפה בסימטופמים.
 
תגובת המשפחה למקרה של אונס (שלא בתוך המשפחה)
התמיכה המשפחתית נמצאה כמשתנה המשמעותי ביותר לחומרת הסימפטומים.
  • הטראומה פוגעת באשליה של המשפחה, שבחיים יש ביטחון ושליטה.
  • עולה תחושת אשמה שמהשפחה נכשלה בהגנה על ילדיה. במיוחד מופיע אצל בן זוג כלפי אשתו (מרגיש אחריות כלפיה)
  • אצל בן הזוג יש תחושת בגידה – תחושה שמשהו אקסלוסיבי שלו נלקח על ידי מישהו אחר.
  • יש תחושה של פגיעה במשפחה: שמה הטוב, כבודה, שלמות גופם של חבריה (בשונה מטראומות של תאונת דרכים, צבא)
  • קיים חשש שהפגיעה של הבת תועבר כהאשמה אל חבר אחר במשפחה, שמואשם בכך שהוא לא מילא את תפקידו כהלכה במשרין או בעקיפין ("למה נתת לה ללכת לפאב")
  • יש חשש מהרחבת הפגיעה מהנפגעת הישירה לכל המשפחה (פוגע בסיכוי לחתן את הבנות)
איתור וזיהוי נערות ונערים נפגעות תקיפה מינית
Ø      ילדים בני 6-12
תהליך האיתור – הסימן המשמעותי ביותר שלפיו ניתן לאתר ילד שנחשף להתעללות או להזנחה הוא ירידה או החרפה דרמטית במצבו הרגשי. הביטוי לכך הוא התנהגות מוזרה או חריגה, ושינוי חד במוכנות שלו להתנסות בחוויות שהוא נהנה מהן בעבר, או להתנסות בחוויות חדשות ובלימוד בנושאים חדשים, ושינוי חד בגישה ללימודים בכלל. סימן נוסף שראוי להתייחס אליו הוא אם הנערה עברה כמה מסגרות לימודיות והסיבות אינן ברורות מספיק.
סימני איתור
הופעה חיצונית - אינו רחוץ ומסורק; בגדים מלוכלכים; מרושל בהופעתו; הבגדים אינם מתאימים לעונות השנה
מצב גופני – חולה לעיתים קרובות; משקל לא תואם; עיפות תמידית; כוויות; נשיכות; קשיים בישיבה; תלונות על גירוי בישבן או באברי מין; זיהומים שאינם מטופלים
יכולת קוגניטיבית ומצב לימודי – הדרדרות קיצונית ופתאומית בלימודים ללא סיבה ברורה;
מצב רגשי – נראה מפוחד ומאוים; מתוח; מבולבל;אדיש לסביבתו; בוכה לעיתים קרובות; מאשים את עצמו; מיואש; אובדנות; פסיבי; כועס ועוין
התנהגות – חוסר משמעת קיצוני; עסוק בבדיקה של גבולות; תוקפנות כלפי ילדים אחרים; התקפי זעם; אינו יותר קשר עין; נעדר לעיתים קרובות מבי"ס; פוחד באופן קיצוני מעזרה רפואית; מסרב להשתתף בפעילות פיזית; קושי לשאת תסכול; הרטבה; נוטה להיות "קורבן"; מבטא חשש לקבל ציון לא טוב; מתנהג באופן מיני שאינו תואם לגילו; מגלה ידע רב על נושאי מין; רומז על סודות; יש לו כסף ממקור לא ברור
ציור ומשחק – מצייר את עצמו קטן מאוד לעומת דמויות אחרות; בציורים מופיעות סיטואציות מיניות,; ציורים נעדרים צבעוניות; נמנע ממשחקי דמיון; מתבייש או נבוך במשחק שלו.
קשר עם ההורה – חרד באופן קיצוני לשלום ההורה; קולט שינויים במצבי הרוח שלו; נוגע בהורה באופן חריג; צייתן באופן חריג; נראה מפוחד מההורה; משפיל את עינין כשהוא מדבר עם ההורה; ההורה מאשים את הילד או מפחית בערכו; ההורה רואה רק את הצדדים השליליים בילד; ההורה מתייחס לילד באופן לא עקבי; ההורה ביקורתי; ההורה מאשים את הילד בבעיות משפחתיות; ההורה מאשים את הילד בנטישה; ההורה אינו מאפשר לילד התסויות חוץ משפחתיות; ההורה אינו מאפשר כניסה של חברים הביתה; ההורים רוחצים את הילדים; סדרי השינה בבית מעוררים תמיהה.
יחס ההורה אל איש המקצוע – אינו בא לפגישות; נוטה להאשים את המסגרת; מאשים אתכם בניסיון לחדור לחיוו הפרטיים ולחיי הילד.
Ø      נערים בני 12-18
תהליך האיתור - הסימן המשמעותי ביותר שלפיו ניתן לאתר ילד שנחשף להתעללות או להזנחה הוא ירידה או החרפה דרמטית במצבו הרגשי. הביטוי לכך הוא התנהגות מוזרה או חריגה, ושינוי חד במוכנות שלו להתנסות בחוויות שהוא נהנה מהן בעבר, או להתנסות בחוויות חדשות ובלימוד בנושאים חדשים, ושינוי חד בגישה ללימודים בכלל. סימן נוסף שראוי להתייחס אליו הוא אם הנערה עברה כמה מסגרות לימודיות והסיבות אינן ברורות מספיק.
הופעה חיצונית - אינו רחוץ ומסורק; בגדים מלוכלכים; מרושל בהופעתו; הבגדים אינם מתאימים לעונות השנה
מצב גופני – חולה לעיתים קרובות; משקל לא תואם; עיפות תמידית; כוויות; נשיכות; קשיים בישיבה; תלונות על גירוי בישבן או באברי מין; זיהומים שאינם מטופלים; הריון; בחילות וסחרחורות אצל נערות
יכולת קוגניטיבית ומצב לימודי – הדרדרות קיצונית ופתאומית בלימודים ללא סיבה ברורה
מצב רגשי – נראה מפוחד ומאוים; מתוח; מבולבל;אדיש לסביבתו; בוכה לעיתים קרובות; מאשים את עצמו; מיואש; אובדנות; פסיבי; כועס ועוין
התנהגות – חוסר משמעת קיצוני; בדיקת גבולות; נוטה לאחר או להקדים; יוצר עימותים חריפים עם דמויות חריפות; מתעלל בילדים או בבע"ח; גונב או מבקש מזון; גונב כספים באופן כפייתי; נוטה לשוטטות; שימוש בסמים ובאלכוהול; לא נוח לו עם המיניות שלו; נרתע מעזרה רפואית; מחזיק בסכומים גדולים.


 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח




[תקנון[למעלה] {מאמרים}
לייבסיטי - בניית אתרים